מלכה זגגי האחות והמורה יצגה דמות מופת. הופעה מרשימה המקרינה סמכות ומומחיות מקצועית, נוכחות המפגינה הדרת כבוד ושמירת דיסטנס בעיקר במגעיה עם עמיתים, משפחות, חולים ותלמידות. כלפי החולים בלט יחס חם ודואג. מלכה בלטה ביעילותה וביכולתה הארגונית בכל תפקידיה.

מלכה סיימה בית ספר לאחיות של הדסה ב- 1928. בתחילת החיים המקצועיים עבדה במחלקות אשפוז ובהמשך הופקדה על תפקידים ניהוליים, ביניהם ניהול בית החולים לחולי שחפת בצפת ופיקוח מחלקות פנימיות בהר-הצופים.

בהיותה אחראית מחלקה פנימית (אחות ראשית - בהדסה) הועברה למלא תפקיד של מורה מדריכה למשך שנה (1941-1942) ניסיון שגם היום מהווה אתגר.

ב-1946 ריכזה קורס אחיות דו-שנתי, שהיה מורכב מחיילות משוחררות שעבדו בזמן המלחמה בתפקידי עזר בבתי החולים השונים.

כשמדינת ישראל היתה עוד בדרך, גוייסה לצה"ל ובו שרתה כאחות ראשית, בדרגת רב-סרן. במסגרת הצבא ניהלה בית-חולים צבאי ולאחר מכן יסדה את שרותי האַחֲיוּת וביה"ס לאחיות בתל-ליטוינסקי - תל-השומר. במהלך השנים יצאה מלכה זגגי להשתלמות בחו"ל: בוינה, השתלמה בוינה באַחֲיוּת לחולי ריאה, בלונדון- השתלמה באַחֲיוּת פנימי ובאַחֲיוּת הילד, בניו-יורק באוניברסיטת קולומביה - השתלמה בלמודי המשך.

נסיונה הרב בטיפול בחולים, בהוראה ובהדרכה, והידע הרחב שרכשה הן על-ידי לימודים פורמליים ובלתי פורמליים בארץ ובחו"ל מאידך, היוו נדבך חשוב ביכולתה להקים ולמסד את האַחֲיוּת בתל-השומר.

מלכה זגגי הוותה שלוחה נוספת לשלוחות של האַחֲיוּת שהדסה בתקופה זו שגרה לחלקים שונים של המדינה בחתוליה. שלוחות אלה נבעו מתפיסתו של ארגון נשים ציוניות הדסה שהאמינו

בתפקידן וחובתן לפתח ולהשריש את האַחֲיוּת בכל נושאי הבריאות בארץ.

עם פרוץ מלחמת השחרור והקרבות בירושלים, התגייסה לצה"ל לתפקיד מיוחד, להקים ולארגן את השירות הסיעודי. עבדה במחציתם של פרופ' שיבא ז"ל וד"ר וורט ז"ל ונתמנתה לאחות ראשית בצה"ל. בתוקף תפקידה היתה אחראית לקליטת אחיות שגויסו הן מתוך בתי החולים הקיימים בארץ והן מתוך קבוצות של אחיות עולות חדשות מאירופה ואחיות מתנדבות שונות מכל העולם.

מלכה דאגה להציבם לעבודה ביחידות ובבתי חולים צבאיים שהוקמו בכל חלקי הארץ ובקווי החזית. מלכה ראתה בעבודה ערך מקודש, הזדהתה מאד עם המקצוע והמוסד אליו השתיכה ולו מסרה את מיטב שנותיה. חשובה היתה לה תדמית האחות והאַחֲיוּת לפי השקפתה היא ואותה טיפחה כמיטב יכולתה.

בנסיעותיה למטרות השתלמות, השתדלה ללמוד ולהעתיק חידושים שמצאו חן בעיניה ולהביאם לתל-השומר. מאוד אכפת היה לה שהמוסד אותו ייצגה יהיה גורם קובע ומשפיע בהתפתחות האַחֲיוּת בארץ. מפעל חייה היה הקמת בי"ס צבאי לאחיות שקיים עד היום כבי"ס אזרחי. המבצע, כך ניתן לכנותו, היה כרוך בהרבה קשיים פיזיים, כספיים ואירגוניים ונחוץ היה דמיון רב ואמונה חזקה שאכן חלום זה יתגשם. את הצלחת המבצע יש לזקוף לזכותה. כושרה הארגוני, מרצה ויכולת הלחימה שלה עזרו לה להשלים את המפעל.

כותבות:

גב'  יהודית שטיינר פרויד, לשעבר מנהלת בי"ס לאחיות ע"ש סאלד של הדסה

גב' רוחמה לחמן, לשעבר מנהלת שרותי אַחֲיוּת במרכז רפואי ע"ש שיבא, תל השומר