לזכרה של רינה זמירי - מורה ומחנכת

רינה זמירי נולדה ברמת גן. הוריה, שעלו ארצה ארבע שנים קודם לכן (אביה מליטא ואמה מבסרביה), רקמו את החלום הציוני הפרטי שלהם, שהיה שזור בהוויה ההתיישבותית של ישראל טרם היותה מדינה.

ימי המנדט הבריטי ומלחמת השחרור, ימיה הראשונים של המדינה היוו את הרקע והתשתית לצמיחתה של רינה. תחילה ברמת גן, בהמשך במושב בית יוסף שבעמק בית שאן, שם ניסו הוריה להפריח את השממה, ושוב במרכז, הפעם בגבעתיים, שם עברו עליה נעוריה, עד לבחירה המאוד מוצלחת מבחינתה באַחֲיוּת, ששימש ציר מרכזי בחייה, לימודי אַחֲיוּת בבית-הספר לאחיות תל השומר.

שני אוסטפלד

בת משפחה

רינה זמירי, 1939-2014 

התקבלנו לבית-הספר לאחיות עם סיום הלימודים בבית-הספר התיכון. נערות לא בשלות. חלקנו עדיין לא בטוחות אם אכן בחרנו נכון. עזבנו את בית הורינו ועברנו לגור בבית-הספר. בית-הספר היווה חלק משמעותי מחיינו.

רינה הייתה המרכזת שלנו וקיבלה על עצמה את המשימה באהבה ובהתלהבות. כבר אז הייתה רינה מרכזת ותיקה, שהכשירה מאות אחיות, ואותי ביניהן, למתן שירות המוקדש לקידום טובת האדם. רינה סייעה לנו להגיע למטרה זו, להבין ולהטמיע את הידע והמיומנות שרכשנו. רינה ידעה לאזן בין הדרישות של המחלקות שראו אותנו, התלמידות, גם ככוח עבודה, לבין טובת התלמידות שהגיעו על מנת לרכוש ידע וניסיון.

רינה דאגה גם לחיינו ולצרכינו מעבר לשעות הלימודים. היא עודדה אותנו לצאת, לארגן מסיבות בשיתוף עם יחידות מהצבא, לארגן צעדות שנתיות ועוד.

האכפתיות, הדאגה שלה, חום ליבה והמחויבות לשלמות הפכו לחלק מאיתנו. 

רינה מילאה את כל המשימות בנחישות, אך בנועם, עם יחס של כבוד לכל תלמידה: מורה, מגוננת, אבל דורשת.

עבורי, אישית, רינה היא אייקון - פלורנס נייטינגייל. עד היום, כשאני מטפלת בחולים, אני שואלת את עצמי, האם אני נותנת את הטיפול ברוח התפיסה של רינה?

נזכור את רינה בחום, באהבה ובאכפתיות שהקרינה, ובדרך שבה ייצגה את המקצוע.

יהי זכרה ברוך.

רחל לשם נמדר

אחות אחראית מרפאת ילדים